למה לא יהיה נכון להוריד כעת מיסים?

לאחרונה התפרסמו ידיעות באמצעי התקשורת לפיהם ישנם עודפי גביה במערכת המס בישראל הנאמדים על 7.6 מיליארד שקלים. כל אלה הובילו את ראש הממשלה ושר האוצר להתבטא לא אחת בתקופה האחרונה כי בכוונתם להוריד את שיעור המע״מ וגם את שיעור מס החברות (3%, מדורג לשלוש שנים)

פוליטיקאים, הם פוליטיקאים

לא כלכלנים

יש עניין מאוד נחמד בלעמוד מול המצלמות ולדבר על זה שהממשלה רוצה להקל עם התושבים ועל כן מעדיפה להחזיר לכאורה את הכסף העודף שנגבה מהציבור, אל הציבור.
לרשות הממשלה עומדות מספר דרכים:
1. הגדלת תשלומי העברה וקצבאות
2. הגדלת הצריכה הציבורית
3. הפחתת מיסים
לפני שאנחנו מדברים תאכלס על הורדת מיסים אני רוצה לסקור אתכם בקצרה את שאר החלופות האפשריות:

הגדלת תשלומי העברה וקצבאות

כאמור אם ישנו עודף בגביית המיסים, ישנם לא מעט פרוייקטים ואוכלוסיות חלשות אותן יהיה חכם לתגבר.

1.במדינת ישראל ישנם למעלה מ-750 אלף איש המקבלים קצבת נכות. מדובר על מספר עצום של אנשים אשר חלקם מתקיימים מקצבה חודשית זעומה על סך 2342 ש״ח.
לאחרונה אישרה הכנסת (בקריאה טרומית) את הצעת החוק של ח״כ אילן גילאון לפיה תגדל קצבת הנכות לשכר המינימום במשק, אבל ההגדלה בפועל עדיין לא נראת באופק ובנתיים נוצר פה תת-מעמד של נכים חסרי כל, כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמינו במצב כזה באיזה שהוא יום. מטרידה אותי המחשבה לחיות מקצבת נכות. העלות הכוללת של הגדלת קצבת הנכות לשכר המינימום תעמוד על 3 מיליארד שקלים בלבד. ז"א שאנחנו נשאר עם עודף אפילו.

2.בשבוע שעבר רואיין מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, בגלי צהל שם התריע בפנינו בפני בעיה שעיקר הציבור טרם נחשף אליה: האוכלוסיה במדינת ישראל מתבגרת.
עד השנים האחרונות כ-5,000 איש חצו את גיל 67 מידי שנה.
ע"פ נתונים סטטיסטים חדשים שפרסם הלמ"ס אוכלוסיית ישראל מתבגרת בקצב מואץ ועד שנת 2023 יעלה מספר האנשים אשר חוצים את גיל 67 מ-5,000 איש ל-20,000 איש בשנה.
המשמעות היא פשוטה, יותר אנשים יצאו ממעגל העבודה.
יותר קצבאות זיקנה.
יותר כסף אותו אותו הציבור בישראל יצטרך להוציא. בלאו הכי הזקנים פה לא מתבגרים בכבוד, המדינה לא נותנת מענה מקיף לאוכלוסיה הבוגרת.
ושוב, זה אמור להדליק נורה אדומה לכולנו - הרי שכולנו יום אחד נהיה זקנים.
אולי כדאי לקחת את עודפי הגביה ולעזור גם להם ? להרים לגיל השלישי את קצבת הזיקנה?

3.הקטנת הגירעון של הביטוח הלאומי-

בשנת 2045 צפויה קרן המוסד לביטוח לאומי להתרוקן כליל, כבר בשנת 2026 הקרן צפויה לעבור ממגמת צמיחה למגמת הצטמצמות. כך עולה מהדו"ח האקטוארי התלת שנתי של המוסד לביטוח לאומי שהוגש אתמול לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, חיים כץ. הדוח הוגש על ידי פרופ' שלמה מור יוסף, מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי המסיים בימים אלו את תפקידו. בדוח, האקטואר הראשי של הביטוח הלאומי, מוטי פרנקל, ממליץ לממשלה לנקוט צעדים להגדלת התקבולים של המוסד או להקטנת התשלומים.
(מקור)

המצב הנתון הוא כזה, הביטוח הלאומי משנה לשנה מגדיל את הגירעון האקטוארי שלו, כיום נאמד היקף הגירעון בלמעלה מארבעה מיליארד שקלים (לפי סוף שנת 2015).
לפי כלל התחזיות בשנת 2045 יכנס הביטוח הלאומי למצב של חוסר חדלות פרעון. ז"א שחייבים לשנות את המודל על מנת שלא נראה עוד כמה שנים גרעון עצום אותו אנחנו התושבים נצטרך לשלם.

הגדלת הצריכה הציבורית

  • יש לא מעט פרוייקטים לאומיים חשובים אותם ניתן לעשות עם הכסף העודף: מחגיגות ה-70 שנה למדינת ישראל דרך פרוייקט ארוחת צהריים לכל ילד. לא חסר מה לעשות עם הכסף.
  • רבות דובר על חיזוק הפריפריה, וניכרת העובדה שמספר שרים בממשלה תרגמו את מטרת העל הזאת לשורה של פעולות אופרטיביות מרחיקות לכת. קחו דוגמא אחת: מערכת הכבישים המתפתחת שיצר השר כץ.
    דוגמא נוספת מגיעה מעתודות הבניה בפריפריה. אין ספק שהממשלה מעבירה לשם הרבה מאוד משאבים.
    אולי כעת יהיה חכם לתגבר פרוייקטים נוספים בפריפריה- זאת על מנת להעניק שוויון הזדמנויות וקרקע פוריה גם לאלו שבחרו לגור רחוק ממדינת תל אביב.
  • טיפול בשוק הדיור, בעבר נשקלה באוצר תכנית לפיה תכנס הממשלה כשחקן בשוק הבניה ותקים מערך דיור להשכרה ארוכת טווח לזוגות צעירים. התוכנית נשקלה במשרד האוצר ולבסוף הוחלט שלא ללכת על הצעד הזה למרות שהוא יכול להועיל מאוד לזוגות הצעירים מסיבה של חוסר כדאיות כלכלית. הממשלה לא רוצה ללכלך את הידיים שלה ומעדיפה לתת לקבלנים לעשות את זה. אם ההחלטה שלהם תשתנה, דווקא יש מצב גדול שנראה הפחתה מצרפית בדמי השכירות. מה גם שזה יכול להכניס לקופת המדינה לא מעט כסף (אבל זה כבר עניין לפוסט אחר)

הפחתת מיסים

הגענו לאפשרות האחרונה והבעייתי ביותר;
מאז ומעולם אף אחד לא אהב לשלם מיסים, זה תמיד הצטייר בצורה כאילו הממשלה דוחפת את היד שלה לכיס הקטן שלנו ולוקחת משם את הכסף אותו אנחנו מרוויחים בעבודה קשה מאוד. בכל פעם שבוחרת הממשלה להפחית מיסים מצטיירת תמיד תמונה של הממשלה בוחרת להטיב עם האזרח הקטן, איתנו. ישנם לא מעט מצבים בהם הפחתת מיסים לאו דווקא תטיב עם האזרח הקטן- על זה אני רוצה לדבר אתכם היום:

אם נבחן את ביצועי מתן האשראי של שלושת חברות הסליקה היחידות נראה שבשנים האחרונות השימושים של כולנו בכרטיסי אשראי גדלו בשיעורים מעוררי פליאה, נדמה שאנשים פשוט אוהבים להשתמש בכרטיס הפלסטיק המונח בארנק שלהם. נוסיף לזה גם את העובדה שהיקף הצריכה הפרטית בארץ הישראלים אוהבים לקנות, כמה שיותר ומכל הבא ליד. כך למשל במהלך שנת 2016 גדלו עסקאות האשראי במשק ב-8.6%.
החוב הפרטי, של משקי הבית תפח בעוד שהחוב הממשלתי ירד.
אשראי זול ומהיר, כרטיסי אשראי מפנקים ומחירים אשר עלו בעקביות יצרו מצב בו בחלק מן הענפים נוצרו ביקושים קשיחים למדי- מה שאומר שגם אם המע"מ ירד עדיין נראה רמת מחירים זהה.
היעדר תחרותיות בשוק המזון לדוגמא יגרום לכך שאנחנו הצרכנים כלל לא נרגיש את הורדת המע"מ, המרווח אשר יווצר על המחיר יכנס בתור רווח לכיסם של היצרנים / בעלי הרשתות וזה רק בגלל הביקושים. דוגמא נוספת היא מחירי הרכב - הריי שהורדת אחוז אחד של מע"מ יכול להשפיע רבות על כיסם של רוכשי רכבים, אבל במציאות בה מידי שנה נשברים שיאי רכבים חדשים על הכבישים כאשר עיקר העסקאות ממונפות, היבואנים לא יגלגלו את האחוז הזה לציבור הנהגים אלה ישמרו אותו לעצמם.

קחו דוגמא נוספת , דובר על הורדת מס החברות בשלוש אחוז מדורג לשלוש שנים: גם כאן , כל זמן שהצריכה הפרטית שוברת שיאים משנה לשנה אנחנו צפויים לראות ירידת מחירים זמנים ואז קיזוז לנקודת המוצא. ז"א שאם מוצר עלה שישה שקלים, הוא אכן צפוי לרדת לחמישה שקלים, אבל עם הירידה יגדלו הביקושים ויעלו את המחיר לשישה שקלים שוב.

היבטים חיוביים להורדת מיסוי:

  • בראש ובראשונה אנחנו מדברים על זריקת עידוד לצמיחה במשק.
  • הגדלת רווחיות החברות תאפשר תגמול טוב יותר לעובדים שלהם.
  • במידה ויפחתו הביקושים אולי נזכה לראות גם שינוי בשוק המחירים עצמו.
  • אף אחד לא אוהב לשלם מיסים והתמונה שמצטיירת מזה וורודה ממה שהיא באמת.

היבטים שלילים:

  • לא נרגיש את זה לאורך זמן.
  • המרווח שיווצר לאחר הורדת המע"מ ומס החברות צפוי להגיע לכיסו של מי שכבר עשיר ולא דווקא לזלוג לכיס שלנו הצרכנים הפרטיים.
  • ספין.

מבחינת גלובלית, ישראל ממוקמת בדיוק באמצע מבחינת אחוז המס המצרפי כפונקציה של הכנסה פנויה. מה שאומר שחלק ממדינות ה-OECD משלמות יותר מאיתנו וחלק משלמות פחות.
אנחנו ממוקמים במקום שהוא אמצע ועם כמה שהתרגלנו לחשוב שהמערכת מיסוי בארץ דרקונית, בהתחשב במערכות המיסוי במדינות אחרות אנחנו נמצאים במקום הוגן למדיי.

לסיכום

יש הרבה דברים שניתן לעשות עם עודפי גביה.
השתדלתי בפוסט הזה לסקור חלופות אפשריות והוגנות לשאלה "מה ניתן לעשות עם הכסף?" וכמו שוודאי יצא לכן להבין, אני לא כל כך מתלהב מהרעיון להוריד מיסים, אני חושב שניתן להשתמש בכסף הזה בתבונה לפרוייקטים לאומיים אחרים או לקחת אותו ולסייע לאוכלוסיות חלשות שבאמת צריכות אותו. הורדת מס תהיה אולי נחמדה בטווח הקצר אבל אם נסתכל על הטווח הארוך אנחנו, ציבור התושבים, לא נהנה ממנה יותר מידי.

פתחתי ואמרתי שפוליטיקאים הם פוליטיקאים (ולא כלכלנים)- זו בדיוק הסיבה שהם יהיו אלה שילחצו להוריד מס בעוד שבמשרד האוצר יש לא מעט כלכלנים אשר מתנגדים למהלך מסוג זה.
הם (הפוליטיקאים) יודעים שספין כזה של הורדת מיסים שווה לא מעט מנדטים בבחירות הבאות
וגם בכלל , זה צעד שמצטייר נפלא.

עכשיו, אחרי שקראתם את הפוסט הזה, תשפטו בעצמכם איזה חלופה הייתם בוחרים?

אשמח לשמוע תגובות

פסח שמח

דולב רביד

קרא עוד מאותו הכותב.

הירשמו לעדכוני מייל של Dolev Ravid

וקבלו את כל הפוסטים החדשים אליכם ישירות למייל

או הירשם דרך RSS